<h1>יראים סימן רס"ט</h1>
<h2>דף לג:</h2>
ומה היא נשיאת כפים. כדתנן בסוטה באלו נאמרים ובמס' תמיד פ"ז במדינה כהנים נושאים את ידיהם כנגד כתפיהם ובמקדש למעלה מראשיהן חוץ מכהן גדול שאינו מגביה ידיו למעלה מן הציץ ר' יהודה אומר אף כהן גדול מגביה ידיו למעלה מן הציץ שנאמר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם. וטעמא במקדש שריא [שכינה] על ידי הכהנים ונאה הדבר שתהא שריית שכינה למעלה מראשיהם ובמדינה אין שכינה שורה ע"י הכהנים הלכך כנגד כתפיהם שאחרי שצריך נשיאת כפים כבענין הזה נקרא נשיאות דבר המקובל ונאה דאלו למעלה מכתפיו נראה כשוטה בעמידה וכתיב זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות [שבת קל"ג ב'].
תנן בתמיד ובסוטה (בג' המקראות) [במדינה אומר] לג' המקראות יברכך יאר ישא ג' ברכות ובמקדש ברכה אחת ומפרש טעמא בסוטה [מ' ב'] לפי שאין עונין אמן במקדש [במקדש] ככתבו במדינה בכנוי וטעמא כדתניא [ל"ח א'] כה תברכו בשם המפרש אתה אומר בשם המפרש או אינו אלא בכנוי (ר' יונתן אומר הרי הוא אומר בכל) [ת"ל ושמו את שמי] שמי המיוחד לי בשם המפרש יכול אף בגבולין כן נאמר כאן ושמו את שמי ונאמר להלן [לשום את שמו] (ושמו) שם מה להלן בבית הבחירה אף כאן בבית הבחירה [בבהמ"ק בשם המפרש] ובמדינה בכנוי ר' יונתן אומר הרי הוא אומר בכל המקום אשר אזכיר את שמי הרי מקרא מסורס בכל המקום שאני נגלה עליך שם תהא מזכיר שמי והיכן אני נגלה עליך בבית הבחירה אף אתה לא תהא מזכיר שמי אלא בבית הבחירה מכאן ששם המפרש אסור לאומרו בגבולין. כה תברכו את בני ישראל אין לי ברכה אלא לישראל לגרים ולנשים ולעבדים מנין ת"ל ואני אברכם. למעלה בעמוד [חמישי סימן קע"ו וכן בעמוד שני סימן מ"ז] דקדקתי בבני ישראל שיש מקום שגרים בכללן ויש מקום שצריך רבויין.
תניא אידך. כה תברכו את בני ישראל פנים כנגד פנים אתה אומר פנים כגד פנים או אינו אלא פנים כנגד העורף ת"ל אמור להם כאדם שאומר לחברו. כה תברכו את בני ישראל יכול בינו לבין עצמו ת"ל אמור להם שיהא כל הקהל כלו שומע. מנין שקורין [אותו] וחזן הכנסת אומר להם ת"ל אמור להם ואמר אביי נקטינן לשנים קורא כהנים לאחד אינו קורא. שנאמר אמור להם מיהו עיכובא לא הוי שלא לברך אע"פ שחזן אינו חייב לומר לו לברך חייב לברך.
[סוטה ל"ט ע"ב] ואמר רב חסדא אין הכהנים רשאין להתחיל עד שיכלה (אמן) [דיבור] מפי הקורא ואין הצבור רשאין לענות עד שתכלה הברכה מפי הכהנים ואין הכהנים רשאין להתחיל ברכה אחרת עד שיכלה אמן מפי ש"צ בשים שלום. ובשעה שהכהנים מברכין את העם במקדש מה היו אומרים מפרש בסוטה פ' אלו נאמרין מאי קראי אמרי ולא פרשתים אחרי שבגבולין אינן נוהגין דא"ר חייא [מ' א'] כל האומרן בגבולין אינו אלא טועה. וחילוק אצבעות ידי כהנים לא ידעתי מהיכן אך בקבלה נהגו כן ושמעתי שיש במדרש [שה"ש רבה פ"ב ותנחומא נשא ס"ח פסיקתא דרב כהנא פט"ו] מציץ מן החרכים מבין חרכי אצבעות ידי כהנים. הרי אלו ל"ו מצות התלוין [בדיבור] וסימן לדבר כאשר דבר ה' ביד משה לו ל"ו בגימטריא הכי הוו.
יש לתמוה. על הא דתנן חוץ מכהן גדול שאינו מגביה ידיו למעלה מן הציץ כהנים נמי איכא תפילין ומצינו שהחמירו חכמים על בזיון תפלין יותר מן הציץ. דאמרינן בשבת פ"א [י"ב א'] חייב אדם למשמש בתפליו כל שעה ק"ו מציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה על מצחו תמיד שלא יסיח דעתו ממנו תפלין שיש בה הזכרות הרבה לא כל שכן [ונ"ל] דלא חמירי תפלין מטעם רבוי אזכרותיו אלא משמוש שהצריכו להזהר בהם שלא יפלו וירמסם ברגליו על ענין דריסת הרגלים לא מהני חיפוי עור של בתים אבל לענין שאר בזיונות וחסרון קדושות מהני להו לקדושות חיפוי עור הבתים ואין הקפדה בקדושות אזכרות שבתפלין המחופות (שלא) [אלא] מתוך הזכרת שדי לבד העשויה בבתים ובקשרים שאינם מחופים עור. ומנין לנו דחיפוי עור מיגן ומפסיק על קדושת בתים. דאמרינן בבמה אשה יוצאה [ס"ב א'] שקמיעות המחופין עור אע"פ שיש להם הזכרות הרבה מותר להכניסם בבית הכסא הלכך (מניח) [מהני] חיפוי עור לכל דבר חוץ מדריסת רגלים הלכך לענין משמוש אתיא לק"ו מציץ.
